• גודל פונט
  • גוונים וקונטרסט

שדרות זוכרת את הנספים בשואה

שדרות זוכרת את הנספים בשואה

 

עיריית שדרות קיימה השבוע, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, את העצרת המרכזית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה באנדרטה ברחוב לוחמי הגטאות. הטקס המרגש והמכבד כלל קטעי שירה ונגינה, הנחת זרים, קטעי קריאה והדלקת משואה על-ידי מקבל "אות המציל היהודי", וולף גלפרין.

 

ביום ראשון בערב נערך טקס יום הזיכרון המסורתי לשואה ולגבורה, שנדחה השנה בשל השבת. השנה הטקס היה בסימן 72 שנה לתום מלחמת העולם השנייה. הטקס המרגש, אשר נערך באנדרטה לשואה ולגבורה ברחוב לוחמי הגטאות, החל בקטע נגינה "חצי תורן" של הרכב כנריות ממרכז המוסיקה ולאחריו קטע קריאה 'דברו לא קיים'. מנחה הטקס, בני כהן, קרא את תפילת 'יזכור' ולאחר מכן הניחו זרים לזכר הנספים על מרגלות האנדרטה. בשם עיריית שדרות הניח זר ראש העיר, אלון דוידי, בשם ניצולי השואה הניחו זר שמואל גודלשמיט ואיליה מורדוכוביץ', בשם הווטרנים הניחו זר אילנה בוכמן ומאיה פלצב.

לאחר מכן נשא ראש העיר, אלון דוידי, דברים על ערך יום השואה. בין דבריו: "שישה מיליון יהודים נרצחו בדם קר ובאכזריות בלתי נתפסת. לא היו אלו לוחמים אשר נפלו בשדה הקרב של מלחמת העולם השנייה, אלה היו אלו אזרחים תמימים, גברים, נשים וטף, אשר כל פשעם היה עצם היותם יהודים. כך, מתוך הנאורות אשר אפיינה את אירופה של אותם ימים, ובוודאי של גרמניה, הגזענות הרימה ראש והצמיחה את 'תורת הגזע' המזוויעה, אשר ראתה ביהודים גזע נחות ומקור כל הרע אשר יש להשמידו. מדי שנה אנו מתכנסים יחדיו על מנת להרכין ראש, לזכור ולא לשכוח את אותו מעשה נפשע, אשר עליו אין סליחה ואין מחילה. השכול מסרב להבין, הדעת לא נותנת מנוח. שישה מיליון יהודים נרצחו. משפחות שלמות נשרפו למוות, נחנקו בתאי הגזים הנוראיים, נורו ונרצחו על ידי המכונה הנאצית הארורה והמשומנת, אשר שמה לה למטרה להוציא אל הפועל את התכנית להשמדתו של עם שלם, העם היהודי, את תכנית 'הפתרון הסופי'". ראש העיר ציין בדבריו את וולף גלפרין, שקיבל השנה את אות "מציל העם היהודי" וזכה להוקרה בטקס מרשים בשדרות ביום השואה הבינלאומי. "וולף פעל לגיבוש קבוצת הילדים  שנקראה 'מאה שלושים ואחד הילדים מגטו קובנה', שעד אז היו זרים זה לזה", אמר דוידי. "בשהותם במחנה הריכוז דכאו, יישמו הילדים את משנתו של וולף לביצוע תרגילי סדר ומשמעת, תרגילים אשר היו חיוניים להישרדותם, כמו יתר האסירים במחנה. בהגיעם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, החלו הילדים ליישם את תרגילי הסדר אותם למדו. זה כנראה מה שהשפיע על הגרמנים והוביל אותם להחלטה לקלוט את הקבוצה כולה בתוך המחנה ולא לשלוח אותם באופן מיידי לתאי הגזים, כפי שהייתה מנת גורלם של מרבית הילדים אשר הגיעו למחנה השמדה זה. סיפורו של וולף הוא סיפורם של ניצולי שואה רבים החיים בקרבנו. כוחנו היום כמדינה אינו נובע רק בשל היותנו מדינה בעלת צבא חזק, כוחנו נובע בראש ובראשונה בשל החוסן החברתי ובשל אמונתנו ואחדותנו, זו אשר שמרה עלינו לאורך 2,000 שנות גלות ועזרה לנו להתמודד אל מול כל הניסיונות להשמידנו. בזכות אותה אמונה ואחדות עודנו כאן ואל לנו לשכוח זאת. לצד האמונה והאחדות, ראוי לזכור את חשיבות תקומתנו. הקמת מדינת יהודים בארץ ישראל. הקמת מדינת היהודים היא אירוע היסטורי מן המעלה הראשונה. לאחר 2,000 שנות גלות, שב העם היהודי לארצו, ביסס את מקומו והקים בה את מדינת ישראל ובה בנה כוח צבאי משמעותי וחזק, אשר יכול להגן על עצמו מפני כל צורר נוסף המבקש את נפשנו.  העם היהודי לא ילך שוב כצאן לטבח, לא עוד!!!"

דוידי פנה לדור הצעיר שישב בקהל ואמר: "מעל 70 שנה חלפו מאז השואה ונדמה כי ככל אנו מצווים לזכור ולא לשכוח כי עם ללא עבר הוא עם ללא עתיד. שורשי העבר מחברים אותנו למקום הזה, מזכירים לנו עבור מי ועבור מה אנו נלחמים ומפני מה עלינו להיזהר. ללא זכר השואה חלילה זו לחזור על עצמה שנית. בספר דברים נכתב 'זכור את אשר עשה לך עמלק', באותה נשימה אנו מצווים להוסיף היום גם את הנאצים הצוררים. לכן,

חובה עלינו לזכור וללמוד את השואה על מנת שהדור הצעיר וזה שעוד יבוא אחריו יישמר מפני שואה ארורה נוספת וימשיך לזכור ולשמר את זכר הנספים. יהי זכרם ברוך".

לאחר הדברים הדליק וולף גלפרין את משואת הזיכרון. גרשון אקשטיין, דור רביעי לשואה, הקריא את שמות הנספים תושבי שדרות. מקהלת מרכז המוסיקה בניהולו של נועם שלמה שרה את שירו של אביב גפן "יומן מסע". הרב משה זאב פיזם קרא פרק מתהלים והרב אריאל בראלי את תפילת "אל מלא רחמים". ניצול השואה, יהושע קורצברג, קרא קדיש. המקהלה שרה את השיר "שישה מיליון" ולאחר קטע קריאה נוסף שר הקהל את ההמנון והטקס הסתיים.

 

 

עבור לתוכן העמוד